|
|
|
1:1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃ 1:2 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃ 1:3 ויאמר אלהים יהי אור ויהי־אור׃ 1:4 וירא אלהים את־האור כי־ טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃ 1:5 ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד׃ פ 1:6 ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃ 1:7 ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן׃ 1:8 ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי־ערב ויהי־בקר יום שני׃ פ 1:9 ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן׃ 1:10 ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי־ טוב׃ 1:11 ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו־בו על־הארץ ויהי־כן׃ 1:12 ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי אשר זרעו־בו למינהו וירא אלהים כי־ טוב׃ 1:13 ויהי־ערב ויהי־בקר יום שלישי׃ פ 1:14 ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃ 1:15 והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן׃ 1:16 ויעש אלהים את־שני המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃ 1:17 ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ׃ 1:18 ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי־ טוב׃ 1:19 ויהי־ערב ויהי־בקר יום רביעי׃ פ 1:20 ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על־הארץ על־פני רקיע השמים׃ 1:21 ויברא אלהים את־התנינם הגדלים ואת כל־נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל־עוף כנף למינהו וירא אלהים כי־ טוב׃ 1:22 ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ׃ 1:23 ויהי־ערב ויהי־בקר יום חמישי׃ פ 1:24 ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה ויהי־כן׃ 1:25 ויעש אלהים את־חית הארץ למינה ואת־הבהמה למינה ואת כל־רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי־ טוב׃ 1:26 ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל־הארץ ובכל־הרמש הרמש על־הארץ׃ 1:27 ויברא אלהים את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃ 1:28 ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את־הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל־חיה הרמשת על־הארץ׃ 1:29 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה׃ 1:30 ולכל־חית הארץ ולכל־עוף השמים ולכל רמש על־הארץ אשר־בו נפש חיה את־כל־ירק עשב לאכלה ויהי־כן׃ 1:31 וירא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־ טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי׃ פ 2:1 ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃ 2:2 ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃ 2:3 ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃ פ 2:4 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃ 2:5 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃ 2:6 ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃ 2:7 וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃ 2:8 ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃ 2:9 ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃ 2:10 ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃ 2:11 שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃ 2:12 וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃ 2:13 ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃ 2:14 ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃ 2:15 ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃ 2:16 ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃ 2:17 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃ 2:18 ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו׃ 2:19 ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃ 2:20 ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃ 2:21 ויפל יהוה אלהים תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃ 2:22 ויבן יהוה אלהים את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃ 2:23 ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃ 2:24 על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃ 2:25 ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃ 3:1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל־האשה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃ 3:2 ותאמר האשה אל־הנחש מפרי עץ־הגן נאכל׃ 3:3 ומפרי העץ אשר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־תמתון׃ 3:4 ויאמר הנחש אל־האשה לא־מות תמתון׃ 3:5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃ 3:6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל׃ 3:7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃ 3:8 וישמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃ 3:9 ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה׃ 3:10 ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־ עירם אנכי ואחבא׃ 3:11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת׃ 3:12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל׃ 3:13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃ 3:14 ויאמר יהוה אלהים אל־הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך׃ 3:15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃ ס 3:16 אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך׃ ס 3:17 ולאדם אמר כי־שמעת לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃ 3:18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשב השדה׃ 3:19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב׃ 3:20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי׃ 3:21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃ פ 3:22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃ 3:23 וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם׃ 3:24 ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים׃ ס 4:1 והאדם ידע את־חוה אשתו ותהר ותלד את־קין ותאמר קניתי איש את־יהוה׃ 4:2 ותסף ללדת את־אחיו את־הבל ויהי־הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה׃ 4:3 ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה׃ 4:4 והבל הביא גם־הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל־הבל ואל־מנחתו׃ 4:5 ואל־קין ואל־מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו׃ 4:6 ויאמר יהוה אל־קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך׃ 4:7 הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו׃ 4:8 ויאמר קין אל־הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל־הבל אחיו ויהרגהו׃ 4:9 ויאמר יהוה אל־קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי׃ 4:10 ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן־האדמה׃ 4:11 ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך׃ 4:12 כי תעבד את־האדמה לא־תסף תת־כחה לך נע ונד תהיה בארץ׃ 4:13 ויאמר קין אל־יהוה גדול עוני מנשא׃ 4:14 הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל־מצאי יהרגני׃ 4:15 ויאמר לו יהוה לכן כל־הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות־אתו כל־מצאו׃ 4:16 ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ־נוד קדמת־עדן׃ 4:17 וידע קין את־אשתו ותהר ותלד את־חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך׃ 4:18 ויולד לחנוך את־עירד ועירד ילד את־מחויאל ומחייאל ילד את־מתושאל ומתושאל ילד את־למך׃ 4:19 ויקח־לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה׃ 4:20 ותלד עדה את־יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה׃ 4:21 ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל־תפש כנור ועוגב׃ 4:22 וצלה גם־הוא ילדה את־תובל קין לטש כל־חרש נחשת וברזל ואחות תובל־קין נעמה׃ 4:23 ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי׃ 4:24 כי שבעתים יקם־קין ולמך שבעים ושבעה׃ 4:25 וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין׃ 4:26 ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה׃ פ 5:1 זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו׃ 5:2 זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את־שמם אדם ביום הבראם׃ ס 5:3 ויחי אדם שלשים ומאת שנה וילד בדמותו כצלמו ויקרא את־שמו שת׃ 5:4 ויהיו ימי־אדם אחרי הולידו את־שת שמנה מאות שנה וילד בנים ובנות׃ 5:5 ויהיו כל־ימי אדם אשר־חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת׃ ס 5:6 ויחי־שת חמש שנים ומאת שנה וילד את־אנוש׃ 5:7 ויחי־שת אחרי הולידו את־אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה וילד בנים ובנות׃ 5:8 ויהיו כל־ימי־שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת׃ ס 5:9 ויחי אנוש תשעים שנה וילד את־קינן׃ 5:10 ויחי אנוש אחרי הולידו את־קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה וילד בנים ובנות׃ 5:11 ויהיו כל־ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת׃ ס 5:12 ויחי קינן שבעים שנה וילד את־מהללאל׃ 5:13 ויחי קינן אחרי הולידו את־מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה וילד בנים ובנות׃ 5:14 ויהיו כל־ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת׃ ס 5:15 ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה וילד את־ירד׃ 5:16 ויחי מהללאל אחרי הולידו את־ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה וילד בנים ובנות׃ 5:17 ויהיו כל־ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת׃ ס 5:18 ויחי־ירד שתים וששים שנה ומאת שנה וילד את־חנוך׃ 5:19 ויחי־ירד אחרי הולידו את־חנוך שמנה מאות שנה וילד בנים ובנות׃ 5:20 ויהיו כל־ימי־ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃ פ 5:21 ויחי חנוך חמש וששים שנה וילד את־מתושלח׃ 5:22 ויתהלך חנוך את־האלהים אחרי הולידו את־מתושלח שלש מאות שנה וילד בנים ובנות׃ 5:23 ויהי כל־ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה׃ 5:24 ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו אלהים׃ פ 5:25 ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאת שנה ויולד את־למך׃ 5:26 ויחי מתושלח אחרי הולידו את־למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 5:27 ויהיו כל־ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃ פ 5:28 ויחי־למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן׃ 5:29 ויקרא את־שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה אשר אררה יהוה׃ 5:30 ויחי־למך אחרי הולידו את־נח חמש ותשעים שנה וחמש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ 5:31 ויהי כל־ימי־למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת׃ ס 5:32 ויהי־נח בן־חמש מאות שנה ויולד נח את־שם את־חם ואת־יפת׃ 6:1 ויהי כי־החל האדם לרב על־פני האדמה ובנות ילדו להם׃ 6:2 ויראו בני־האלהים את־בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו׃ 6:3 ויאמר יהוה לא־ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה׃ 6:4 הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי־כן אשר יבאו בני האלהים אל־בנות האדם וילדו להם המה הגבּרים אשר מעולם אנשי השם׃ פ 6:5 וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום׃ 6:6 וינחם יהוה כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו׃ 6:7 ויאמר יהוה אמחה את־האדם אשר־בראתי מעל פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם׃ 6:8 ונח מצא חן בעיני יהוה׃ פ 6:9 אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח׃ 6:10 ויולד נח שלשה בנים את־שם את־חם ואת־יפת׃ 6:11 ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס׃ 6:12 וירא אלהים את־הארץ והנה נשחתה כי־השחית כל־בשר את־דרכו על־הארץ׃ ס 6:13 ויאמר אלהים לנח קץ כל־בשר בא לפני כי־מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את־הארץ׃ 6:14 עשה לך תבת עצי־גפר קנים תעשה את־התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר׃ 6:15 וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה׃ 6:16 צהר תעשה לתבה ואל־אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה׃ 6:17 ואני הנני מביא את־המבול מים על־הארץ לשחת כל־בשר אשר־בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר־בארץ יגוע׃ 6:18 והקמתי את־בריתי אתך ובאת אל־התבה אתה ובניך ואשתך ונשי־בניך אתך׃ 6:19 ומכל־החי מכל־בשר שנים מכל תביא אל־התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו׃ 6:20 מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות׃ 6:21 ואתה קח־לך מכל־מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה׃ 6:22 ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה׃ ס 7:1 ויאמר יהוה לנח בא־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה׃ 7:2 מכל הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו׃ 7:3 גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על־פני כל־הארץ׃ 7:4 כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את־כל־היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה׃ 7:5 ויעש נח ככל אשר־צוהו יהוה׃ 7:6 ונח בן־שש מאות שנה והמבול היה מים על־הארץ׃ 7:7 ויבא נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו אל־התבה מפני מי המבול׃ 7:8 מן־הבהמה הטהורה ומן־הבהמה אשר איננה טהרה ומן־העוף וכל אשר־רמש על־האדמה׃ 7:9 שנים שנים באו אל־נח אל־התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את־נח׃ 7:10 ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על־הארץ׃ 7:11 בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו׃ 7:12 ויהי הגשם על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה׃ 7:13 בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה׃ 7:14 המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף׃ 7:15 ויבאו אל־נח אל־התבה שנים שנים מכל־הבשר אשר־בו רוח חיים׃ 7:16 והבאים זכר ונקבה מכל־בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו׃ 7:17 ויהי המבול ארבעים יום על־הארץ וירבו המים וישאו את־התבה ותרם מעל הארץ׃ 7:18 ויגברו המים וירבו מאד על־הארץ ותלך התבה על־פני המים׃ 7:19 והמים גברו מאד מאד על־הארץ ויכסו כל־ההרים הגבהים אשר־תחת כל־השמים׃ 7:20 חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים׃ 7:21 ויגוע כל־בשר הרמש על־הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל־השׁרץ השׁרץ על־הארץ וכל האדם׃ 7:22 כל אשר נשמת־רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׃ 7:23 וימח את־כל־היקום אשר על־פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים וימחו מן־הארץ וישאר אך־נח ואשר אתו בתבה׃ 7:24 ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום׃ 8:1 ויזכר אלהים את־נח ואת כל־החיה ואת־כל־הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על־הארץ וישכו המים׃ 8:2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן־השמים׃ 8:3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃ 8:4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר יום לחדש על הרי אררט׃ 8:5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃ 8:6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה׃ 8:7 וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ׃ 8:8 וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃ 8:9 ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה׃ 8:10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה׃ 8:11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ׃ 8:12 ויחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד׃ 8:13 ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃ 8:14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ ס 8:15 וידבר אלהים אל־נח לאמר׃ 8:16 צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך׃ 8:17 כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ׃ 8:18 ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו׃ 8:19 כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רמש על־הארץ למשפחותיהם יצאו מן־התבה׃ 8:20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח׃ 8:21 וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי׃ 8:22 עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃ 9:1 ויברך אלהים את־נח ואת־בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את־הארץ׃ 9:2 ומוראכם וחתכם יהיה על כל־חית הארץ ועל כל־עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל־דגי הים בידכם נתנו׃ 9:3 כל־רמש אשר הוא־חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את־כל׃ 9:4 אך־בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃ 9:5 ואך את־דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם׃ 9:6 שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את־האדם׃ 9:7 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו־בה׃ ס 9:8 ויאמר אלהים אל־נח ואל־בניו אתו לאמר׃ 9:9 ואני הנני מקים את־בריתי אתכם ואת־זרעכם אחריכם׃ 9:10 ואת כל־נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל־חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃ 9:11 והקמתי את־בריתי אתכם ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃ 9:12 ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃ 9:13 את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃ 9:14 והיה בענני ענן על־הארץ ונראתה הקשת בענן׃ 9:15 וזכרתי את־בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה בכל־בשר ולא־יהיה עוד המים למבול לשחת כל־בשר׃ 9:16 והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל־נפש חיה בכל־בשר אשר על־הארץ׃ 9:17 ויאמר אלהים אל־נח זאת אות־הברית אשר הקמתי ביני ובין כל־בשר אשר על־הארץ׃ פ 9:18 ויהיו בני־נח היצאים מן־התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃ 9:19 שלשה אלה בני־נח ומאלה נפצה כל־הארץ׃ 9:20 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃ 9:21 וישת מן־היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃ 9:22 וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני־אחיו בחוץ׃ 9:23 ויקח שם ויפת את־השמלה וישימו על־שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃ 9:24 וייקץ נח מיינו וידע את אשר־עשה־לו בנו הקטן׃ 9:25 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃ 9:26 ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃ 9:27 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי־שם ויהי כנען עבד למו׃ 9:28 ויחי־נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃ 9:29 ויהיו כל־ימי־נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃ פ 10:1 ואלה תולדת בני־נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול׃ 10:2 בּני יפת גּמר וּמגוג וּמדי ויון ותבל וּמשׁך ותירס׃ 10:3 וּבני גּמר אשׁכּנז וריפת ותגרמה׃ 10:4 וּבני יון אלישׁה ותרשׁישׁ כּתּים ודדנים׃ 10:5 מאלּה נפרדוּ איּי הגּוים בּארצתם אישׁ ללשׁנו למשׁפּחתם בּגויהם׃ 10:6 וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן׃ 10:7 וּבני כוּשׁ סבא וחוילה וסבתּה ורעמה וסבתּכא וּבני רעמה שׁבא וּדדן׃ 10:8 וכוּשׁ ילד את־נמרד הוּא החל להיות גּבּר בּארץ׃ 10:9 הוּא־היה גבּר־ציד לפני יהוה על־כּן יאמר כּנמרד גּבּור ציד לפני יהוה׃ 10:10 ותּהי ראשׁית ממלכתּו בּבל וארך ואכּד וכלנה בּארץ שׁנער׃ 10:11 מן־הארץ ההוא יצא אשּׁוּר ויּבן את־נינוה ואת־רחבת עיר ואת־כּלח׃ 10:12 ואת־רסן בּין נינוה וּבין כּלח הוא העיר הגּדלה׃ 10:13 וּמצרים ילד את־לוּדים ואת־ענמים ואת־להבים ואת־נפתּחים׃ 10:14 ואת־פּתרסים ואת־כּסלחים אשׁר יצאוּ משּׁם פּלשׁתּים ואת־כּפתּרים׃ ס 10:15 וּכנען ילד את־צידן בּכרו ואת־חת׃ 10:16 ואת־היבוּסי ואת־האמרי ואת הגּרגּשׁי׃ 10:17 ואת־החוּי ואת־הערקי ואת־הסּיני׃ 10:18 ואת־הארודי ואת־הצּמרי ואת־החמתי ואחר נפצוּ משׁפּחות הכּנעני׃ 10:19 ויהי גּבוּל הכּנעני מצּידן בּאכה גררה עד־עזּה בּאכה סדמה ועמרה ואדמה וּצבים עד־לשׁע׃ 10:20 אלּה בני־חם למשׁפּחתם ללשׁנתם בּארצתם בּגויהם׃ ס 10:21 וּלשׁם ילּד גּם־הוּא אבי כּל־בּני־עבר אחי יפת הגּדול׃ 10:22 בּני שׁם עילם ואשּׁוּר וארפּכשׁד ולוּד וארם׃ 10:23 וּבני ארם עוּץ וחוּל וגתר ומשׁ׃ 10:24 וארפּכשׁד ילד את־שׁלח ושׁלח ילד את־עבר׃ 10:25 וּלעבר ילּד שׁני בנים שׁם האחד פּלג כּי בימיו נפלגה הארץ ושׁם אחיו יקטן׃ 10:26 ויקטן ילד את־אלמודד ואת־שׁלף ואת־חצרמות ואת־ירח׃ 10:27 ואת־הדורם ואת־אוּזל ואת־דּקלה׃ 10:28 ואת־עובל ואת־אבימאל ואת־שׁבא׃ 10:29 ואת־אופר ואת־חוילה ואת־יובב כּל־אלּה בּני יקטן׃ 10:30 ויהי מושׁבם ממּשׁא בּאכה ספרה הר הקּדם׃ 10:31 אלּה בני־שׁם למשׁפּחתם ללשׁנתם בּארצתם לגויהם׃ 10:32 אלּה משׁפּחת בּני־נח לתולדתם בּגויהם וּמאלּה נפרדוּ הגּוים בּארץ אחר המּבּוּל׃ פ |